שיטת שלושת המשפטים להסברת חדשות קשות לילדים ולמתבגרים

מדריך להורים מאת פסיכולוגית חינוכית

מדריך להורים מאת פסיכולוגית חינוכית

כשמדווחים בחדשות על מקרה מפחיד או מדאיג, ילדים רבים שומעים על כך עוד לפני שהמבוגרים מבינים זאת. הם שומעים שיחות בבית הספר, צופים בקטעי וידאו באינטרנט או שומעים את חבריהם לכיתה חוזרים על דברים ששמעו בבית. עד שההורים למדים שילדם יודע על האירוע, לעתים הילד כבר גיבש פירוש משלו למה שקרה.

ללא הקשר, ילדים ומתבגרים ממלאים לעתים קרובות את הפערים בעצמם. ילדים קטנים עשויים לחשוב שאם דבר מסוכן קרה במקום אחר, הוא עלול לקרות להם. ילדים גדולים יותר ובני נוער עלולים להיתקל במידע חלקי או מוקצן ברשתות החברתיות ובצ'אטים קבוצתיים. בשני המקרים, תגובת המבוגרים משפיעה במידה רבה על האופן שבו הילדים מעבדים את מה ששמעו.

כפסיכולוגית-יועצת בבית ספר וכאימא, שואלים אותי לעתים קרובות מה הורים צריכים להגיד במצבים אלה. החדשות הטובות הן ששיחות אלה אינן מצריכות הסבר מושלם. למעשה, הסברים קצרים בדרך כלל מועילים יותר מהסברים ארוכים.

גישה אחת שפועלת היטב בטווח גילים רחב היא שיטת שלושת המשפטים.

הרעיון הוא פשוט. כשילד שואל על אירוע קשה בחדשות, התמקדו בהסבר שלכם בשלושה פרטים בסיסיים:

1. מה קרה,
2. היכן זה קרה, ו
3. מה מבוגרים עושים בקשר לזה.

המבנה הזה מספק לילדים מספיק מידע בשביל להבין את המצב, בלי להציף אותם בפרטים.

לדוגמה, אם ילד שואל על אירוע אלים בחדשות, ההורה יכול לומר משהו כמו: "מישהו פגע באנשים במקום ציבורי. זה קרה בעיר אחרת אנשים דואגים להבין מה קרה ולעזור למי שנפגע". זה הסבר עובדתי וברור, אך הוא אינו כולל פרטים מזעזעים או מיותרים.

אם האירוע התרחש באזורכם או בסמוך לו, תוכלו עדיין להשתמש באותו מבנה, אולם חשוב גם להרגיע ולהכיר בקירבה של הילד למצב. תוכלו לומר: "זה קרה אצלנו, וזה בטח מפחיד. כרגע המבוגרים דואגים לשמור על ביטחונם של אנשים ולעזור למי שהיו מעורבים". במצבים אלה ייתכן שילדים יזדקקו להזדמנויות נוספות לשאול שאלות וליותר דברי הרגעה, ולתמיכה רגשית צמודה יותר בזמן שהם מעבדים את מה שקרה.

התאמת השיחה לגיל הילד

עבור ילדים קטנים, במיוחד בכיתות הנמוכות בבית ספר יסודי, בדרך כלל די בהסבר ברמה זו כדי להתחיל בשיחה. בגילים אלה ילדים מעבדים לעתים קרובות פיסת מידע אחת בכל פעם. לאחר שהם שומעים הסבר קצר הם עשויים לעצור, להרהר בכך ומאוחר יותר לחזור עם שאלה אחרת.

ילד קטן עלול לשאול למשל: "למה שמישהו יעשה את זה?" או "זה יכול לקרות כאן?" ברגעים אלה, המטרה היא לא להסביר את כל הסיבות האפשריות למצב, אלא לענות על השאלה בפשטות ולהרגיע אותם שיש מערכות שהמבוגרים משתמשים בהן כדי לדאוג לביטחונם של אנשים. הורה עלול להגיב ולומר: ”לפעמים אנשים בוחרים לעשות דברים מזיקים ביותר. "זו הסיבה שבכל חברה יש חוקים ואנשים שתפקידם הוא לשמור על ביטחונם של אחרים".

ככל שהילדים גדלים, השיחה משתנה. ילדים בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי, בגילי עשר או אחת-עשרה, לעתים כבר יודעים על האירוע יותר ממה שהוריהם חושבים. הם שומעים את חבריהם לכיתה מדברים על כך בבית הספר, חוזרים על דבר-מה שחבר אמר באוטובוס, או צופים בסרטונים קצרים באינטרנט.

כשזה קורה, מומלץ להורים לפתוח בשאלה מה הילד כבר שמע. שאלות כמו: "מה הילדים אמרו על כך בבית הספר?" או "מה שמעת על מה שקרה?" עוזרות להורים להבין עם איזה מידע הילד עובד. הן גם מאפשרות להורים לתקן בעדינות אי הבנות.

בגילים אלה, ילדים מתחילים להשוות את מה שהם שומעים ממקורות שונים. הם עשויים להגיד דברים כמו: "חבר שלי אמר שזה יכול לקרות בכל מקום", או "מישהו אמר שזה עדיין נמשך". הערות אלה נותנות בידי ההורים הזדמנות לסייע לילדיהם לעבד את המידע ברוגע ובאופן מציאותי.

עם המעבר של הילדים לחטיבת הביניים שוב משתנות השיחות בנושא החדשות. ילדים בגילי טרום-התבגרות ומתבגרים נחשפים למידע נוסף ברשתות חברתיות, בצ'אטים קבוצתיים ובשיחות עם חברים. הם עשויים להגיע לשיחה עם דעות, חששות או תגובות רגשיות שהתעצבו על פי מה שהם ראו באינטרנט.

בשלב זה, הורים מגלים לעתים קרובות שיותר יעיל עבורם לעבור מהסברים פשוטים של האירועים לדיון משותף עם הילדים. במקום לספק הסבר ארוך, הורה יכול לומר למשל: ”גם אני ראיתי על זה משהו בחדשות. מה אתה ראית או שמעת על זה?" גישה זו מעודדת את הילד לשתף את נקודת המבט שלו, ועוזרת להורים להבין את האופן שבו הוא מפרש את האירוע.

ילדים בגיל חטיבת הביניים עשויים גם להתחיל לשאול שאלות מעמיקות יותר לגבי הוגנות ובטיחות, או למה קורים מאורעות בעולם. הורים יכולים להודות שהנושא מורכב ולהמשיך את השיחה במועד אחר, במקום לנסות להשיב מיד על כל שאלה.

בגילי העשרה מתבגרים רבים עוקבים בעצמם אחר החדשות. הם נחשפים לדיווחים מפורטים, לפרשנות ולוויכוחים באמצעות פלטפורמות של הרשתות החברתיות. מתבגרים גם עלולים לחוש לחץ להתעדכן בנושאים שחבריהם מדברים עליהם.

בשלב זה תפקיד ההורים משתנה תדיר מהסברת האירועים לסיוע למתבגרים בעיבוד ובבחינה של המידע שהם רואים. במקום להתחיל בהסבר, הורים יכולים לשאול בסקרנות: ”מה שמעת על זה?” או "מה דעתך על מה שקורה?"

שיחות אלה עוזרות לבני נוער לפתח מיומנויות של חשיבה ביקורתית ופרספקטיבה רגשית. עבור חלק מהמתבגרים, שיחה על החדשות כרוכה גם בדיון על נושאים רחבים יותר כגון צדק, בטיחות או תחומי האחריות של מנהיגים ושל קהילות.

בלי קשר לגיל, היחסים בין ההורים לילד ממלאים תפקיד חשוב באופן שבו שיחות אלה מתפתחות. יש ילדים ששואלים מיד שאלות רבות, בעוד אחרים מעבדים את המידע בשקט וחוזרים לנושא מאוחר יותר. ישנם מתבגרים שדנים בפתיחות במה שהם רואים באינטרנט, בעוד אחרים אדישים לכאורה, אך עדיין סופגים את המידע.

מה שחשוב יותר מכול הוא שילדים ובני נוער יידעו שיש להם מבוגר שניתן לבטוח בו, אשר יגיב בשלווה כשהם יעלו נושאים קשים. כשההורים מקשיבים בלי להגיב בבהלה או בביטול, הילדים לומדים שהם יכולים להרגיש בטוח לנהל שיחות כאלה.

בין אם ילדיכם בני שש או בני שש-עשרה, מסר אחד יוצר הבדל חשוב: הם תמיד יכולים לפנות אליכם כשהם מבולבלים או מודאגים מדבר-מה שהם שמעו.

מקורות:

האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה. (2015). כיצד לשוחח עם ילדים על חדשות קשות.

National Association of School Psychologists. (2023). כיצד לדבר עם ילדים על אלימות: טיפים למשפחות ולאנשי חינוך.

פפרבאום, ב', ניומן, א', נלסון, ס', ניטיימה, פ', פפרבאום, ר', ורחמן, א' (2014). חשיפה לתקשורת בקרב ילדים בעקבות אסונות ומקרי אלימות בקנה מידה רחב. Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry.

קומר, ג'יי ס', פור, ג'יי מ', בידאס, ר' ס', ואח'. (2014). חשיפת ילדים לסיקור תקשורתי של אירועים טראומטיים וסימני דחק פוסט-טראומטיים. Journal of Clinical Child & Adolescent Psychology.

האקדמיה האמריקנית לפסיכיאטריה של ילדים ומתבגרים. (2024). ילדים וחשיפה לחדשות.

 [LC1]האם עלינו לציין משהו אם המאורע התרחש באזור מגוריהם או בסמוך לו? נראה שעלינו להכיר בכך שגם אם אותו מבנה נשמר, ייתכן שישנם שיקולים אחרים אם הילד או הקהילה מושפעים באופן ישיר יותר